החלטה בתיק ת"א 15035/05

האם פקודת הבנקאות מחילה הוראת חיסיון על דו"ח ביקורת פנימית של בנק מסחרי ? דו"ח ביקורת פנימית של בנק הוא מסמך שנערך מכח פקודת הבנקאות, 1941 (להלן: פקודת הבנקאות או הפקודה). הסמכות לעורכו נתונה למבקר הפנימי של הבנק לפי סעיף 14ה (ג) לפקודה, המפנה לסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב - 1992 (להלן חוק הביקורת הפנימית או החוק). האם חל על הדו"ח חיסיון מפני עיון, כקבוע בסעיף 15 א לפקודה, או שמא חלה הוראת אי הקבילות שבסעיף 10(א) לחוק, שאז אין המסמך חסין מעיון? זו השאלה הצריכה הכרעה בבקשה דנן.

תמצית ההליכים

1.       התובעים הגישו תובענה בה עתרו להצהרה בדבר בטלות אגרות חוב שעשתה התובעת 1 לטובת הבנק ביום 20.6.02 ולחיוב הבנק הנתבע לשלם להם פיצויים בסך 250,000 ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 היא תאגיד דרום אפריקני והתובע 2 הוא מנהלה ובעל השליטה בה. בשנת 2001 נוהלו בבנק חשבונותיהם של שני תאגידים ישראליים: ים החיים בע"מ וג'ורדאל בע"מ. התאגיד הראשון היה הבעלים של סימן המסחר בענף הקוסמטיקה, בשם sea of life, אשר הפעילות העסקית לגביו נעשתה דרך התאגיד השני (שהיה בבעלות התאגיד הראשון). התאגיד השני - ג'ורדאל - נקלע לקשיים תזרימיים. הבנק לחץ על ג'ורדאל להפוך את התובעת לבעלת עניין בים החיים. התובעת לוותה מהבנק 550,000 דולר, הוסיפה 50,000 דולר ממקורותיה והזרימה אותם לחשבון ג'ורדאל בבנק. כנגד ההלוואה, הוקצו לתובעת 30% ממניות ים החיים (השולטת בג'ורדאל) ו-51% ממניות ההנהלה של ים החיים. לרקע איומיו של הבנק כי יפסיק העמדת האשראי לג'ורדאל ונוכח הבטחתו, מיום 19.6.02, להעמיד הלוואה נוספת לג'ורדאל, בסך של 9,000,000 ש"ח, חתמה התובעת 1 ביום 20.6.02, על 3 אגרות חוב לטובת הבנק. דא עקא, הבנק לא העמיד ההלוואה הנוספת לג'ורדאל, חרף הסכמתו מיום 9.11.01, עליה חזר הבנק במכתב מיום 19.6.02. זאת ועוד. הבנק הפר את התחייבותו מיום 19.6.02 וביום 7.7.02  שינה - על דעת עצמו - את התנאים שסוכמו לגבי מתן ההלוואה לג'ורדאל. הוא העמיד הלוואה בסך של 7,600,000 ש"ח בלבד. עקב כך, קרסה ג'ורדאל ונקלעה להקפאת הליכים. בהליך קודם בין הצדדים, נקבע כי התובעת 1 לא הפרה את הסכם ההלוואה עם הבנק ועל כן לא היה הבנק רשאי לפעול למימוש אחת משלוש אגרות החוב שקיבל (ה"פ (ת"א) 200881/03). התובעים עותרים להצהרה בדבר בטלות כל אגרות החוב. עיקר הטעם בכך הוא שהבנק הטעה את התובעים, הציג בפניהם מצג שווא והפר התחייבותו ליתן לג'ורדאל הלוואה בסך של 9,000,000 ש"ח. התובעים הסכימו ליתן אגרות החוב אם אכן תועמד ההלוואה לג'ורדאל, אלא שההלוואה המוסכמת לא ניתנה. הבנק ידע כי התובעת 1 מסתמכת על מצגיו, שנעשו גם סמוך להשקעתה של התובעת 1 בים החיים (השולטת בג'ורדאל) וגם לאחר מכן. אי העמדת ההלוואה הביאה לגדילת יתרת החובה של ג'ורדאל ועקב כך הושפע לרעה מצבה של ים החיים, בה השקיעה התובעת 1 והשקעה זו ירדה לטמיון.

2.       הבנק הנתבע כפר בטענות התובעים. הוא טען כי התובעת 1 מנועה מלטעון לבטלות אגרות החוב. הוסכם על נתינתן בעת כריתת הסכם ההלוואה מיום 8.11.01 ע"ס 550,000 דולר וללא כל קשר להעמדת הלוואה נוספת לג'ורדאל. הבנק כפר בטענה כאילו מצבה של ג'ורדאל הוחמר עקב אי מתן ההלוואה בסך 9,000,000 ש"ח. לשיטת הבנק, מצבה של ג'ורדאל התדרדר מחמת מעשי ומחדלי מנהליה וביניהם התובע 2 ואי עמידת התובעת 1 בהתחייבויותיה כלפי ג'ורדאל, ללא כל קשר לאי מתן הלוואה נוספת לג'ורדאל.

הרקע לבקשה

3.       בתצהיר גילוי המסמכים שהגיש הבנק הנתבע צויין, בהתייחס לדרישת גילויים הספציפיים של מסמכי ביקורת פנימית של הבנק ביחס לאירועים נשוא התביעה, כי "נערכה ביקורת על חברת ג'ורדאל בע"מ ובה התייחסות מסויימת לתובעת 1 - קיים חיסיון בנק - לקוח". התובעים ביקשו לעיין בדו"ח הביקורת הפנימית. הבנק הנתבע התנגד לבקשה. התובעים עותרים לחייב הבנק להציג את הדו"ח לעיונם.

עמדות הצדדים

4.       התנגדות הבנק נסמכת על שתי הנמקות. ראשית - הדו"ח מתייחס ברובו לאשראים שהעניק הבנק לחברת ג'ורדאל בע"מ, לקוח אחר של הבנק שאינו צד להליך דנן. הבנק לא קיבל את אישור חברת ג'ורדאל לחשוף מסמכים הנוגעים למתן אשראי אליה; שנית - מדובר במסמך שחלות עליו הוראות חוק הביקורת הפנימית וכן הוראות פקודת הבנקאות. הבנק טוען כי החיסיון חל מכח סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית (לפיו דו"ח שנערך ע"י המבקר הפנימי במילוי תפקידו, לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי), בשילוב עם הוראות סעיפים 14 ה (ג)   ו-15 א (א) לפקודת הבנקאות (המחילים את הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, על המבקר הפנימי של הבנק ומורים כי לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מסמך שהוגש לו לפי פקודה זו). מכאן - שהדו"ח חסוי אף מכח חובת הסודיות נשוא פקודת הבנקאות שכן הדו"ח נערך לפי הוראות הפקודה ומכוחה.

5.       התובעים סבורים שאין לקבל את עמדת הבנק. ראשית , מן הטעם שבתצהיר הגילוי לא טען הבנק לחסיון דו"ח הביקורת מכח הפקודה. עילת התנגדותו נסמכה על יחסי בנק - לקוח. ברם, וזה טעם מצטבר, התובע 2 שימש מנהלה של ג'ורדאל בזמן הרלבנטי לתובענה ומכאן שאין כל פגיעה ביחסי בנק - לקוח אם יותר העיון בדו"ח. שנית , כאשר רצה הבנק לטעון לחסיון מכח פקודת הבנקאות - עשה כן מפורשות בסעיף 4.29 לתצהיר הגילוי, תוך ביסוס החיסיון על סעיף 15א לפקודת הבנקאות. שלישית , אין ממש בטענה כאילו חל חיסיון מכח פקודת הבנקאות. הפסיקה שדנה בעניין זה, קבעה אחרת.

6.       הבנק הגיש תגובה לטענות התובעים בה כפר בהן וחזר וטען כי ההלכה הפסוקה לא חלה בנסיבות העניין שכן הסוגיה לא נבחנה במשקפי פקודת הבנקאות.

דיון

7.       לאחר העיון בעמדות בעלי הדין - כמו גם בדו"ח הביקורת שהוגש על ידי הבנק לעיוני (בלבד), דעתי היא שיש להתיר לעיין בו לתובעים. להלן אבאר עיקר טעמיי לכך. לפני שאעשה כן, אסיר מן הדרך את הטעם הדיוני שהעלו התובעים. ייתכן ויש ממש בעמדת התובעים לפיה הבנק אינו רשאי לשנות את טעמי החיסיון ואינו רשאי להעלות עתה נימוק חיסיון חדש, שיתדותיו בפקודת הבנקאות. הבנק היה מודע לחיסיון הנטען שיסודותיו (לטעמו) בפקודת הבנקאות. חרף מודעותו זו, בחר הבנק שלא להעלות בתצהיר הגילוי, כטעם לחיסיון הדו"ח, את פקודת הבנקאות. מודעות זו נלמדת מכך שכאשר נתבקש הבנק לגלות מסמכים הקשורים לביקורת שערך בנק ישראל - העלה הבנק טענת חיסיון לפי סעיף 15 א' לפקודה. חרף הטעם שיש לכאורה בגישת התובעים, העדפתי להשתית החלטתי על נימוקים לגופו של עניין ולא על הנימוקים שיסודם בעניין השתק.

8.       תחילה, אביא את ההוראות הרלבנטיות לדיוננו. סעיף 14 ה הוסף לפקודה ב-1992. כותרת השוליים שלו היא "מבקר פנימי". הוא מורה כי:

"(א) דירקטוריון של תאגיד בנקאי ימנה מבקר פנימי לתאגיד על פי הצעת ועדת הביקורת של הדירקטוריון (להלן - ועדת הביקורת).

(ב)    המבקר הפנימי יבדוק, בין היתר, את תקינות הפעולות של התאגיד הבנקאי מבחינת השמירה על החוק, השמירה על טוהר המידות, השמירה על החסכון והיעילות והשמירה על נוהל בנקאי תקין, וכן יבדוק האם מקויימות הוראות המפקח על הבנקים.

(ג)    על המבקר הפנימי יחולו, בכפוף ליתר הוראות סעיף זה ובשינויים המחוייבים לפי הענין, הוראות סעיפים אלה של חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992: 3 למעט סעיף קטן (א)    (2), 7 עד 10, 14(ב) ו-(ג) ו-24(ג).

(ד)    המבקר הפנימי יפעל על פי תקנים מקצועיים מקובלים ובהנחיית ועדת הביקורת וידווח על ממצאיו ליושב ראש הדירקטוריון, למנהל הכללי וליושב ראש ועדת הביקורת.

(ה)   מינוי המבקר הפנימי והפסקת כהונתו או השעייתו מתפקידו

ייעשו בידי הדירקטוריון על פי הצעת ועדת הביקורת.

(ו)    המפקח רשאי, לאחר התייעצות בועדה המייעצת, לקבוע כללים לביצוע הוראות סעיף זה."

            סעיף 15א לפקודה, קובע כדלקמן: